הגנת "אמת דיברתי" -משרד עורכי דין לשון הרע גיא אופיר

הגנת אמת בפרסום מפני תביעה בלשון הרע

פרסמת מידע פוגעני על מישהו? איימו עליכם בגין תביעת לשון הרע? תבעו אתכם בגין לשון הרע? יש לזכות הנתבע הגנות בחוק איסור לשון הרע.

חוק איסור לשון הרע, מאפשר לנפגע, לתבוע בגין פרסום לשון הרע פיצויים של עד 71,200 ₪ וזאת ללא הוכחת נזק, וכפל פיצוי דהיינו, 142,400 אם הפרסום נעשה במזיד (הסכומים הינם צמודים למדד ועלולים להשתנות מעת לעת). אם הנזק עולה על הסך לעיל, יכול התובע לתבוע סכומים אף גבוהים יותר.

יחד עם זאת, על מנת לזכות בבית המשפט בתביעת לשון הרע, יש להוכיח מספר רכיבים שלא נעסוק בהם במאמר זה. מנגד, במידה ואדם אשר נתבע בגין לשון הרע, יוכיח כי יש אמת בדבריו ובנוסף לכך, בפרסום יש עניין לציבור, ייתכן ותעמוד לו הגנת "אמת דיברתי" שידועה גם בשמה "אמת בפרסום" ובה נעסוק במאמר זה.

הגנת אמת דיברתי, מעוגנת אף היא בחוק איסור לשון הרע, והיא מגנה על מפרסם בפני תביעות לשון הרע, זאת אם מדובר בתביעה אזרחית או פלילית. ראוי לציין, שניתן להשתמש בהגנה זו, במקרים שהתובע (הנפגע) הוכיח את עילתו, קרי בוצעה כנגדו עוולה של לשון הרע או הוצאת דיבה.

כמו כן, יש להכיר כי הגנה זו היא אינה יחידה, והיא מתווספת להגנות נוספות שגם הן מעוגנות בחוק. למשל, הגנת "פרסומים מותרים" בסעיף 13 לחוק איסור לשון הרע, פורשת לנו בתוך החוק, רשימה סגורה של מקרים בהם אמרות מסוימות, בסיטואציות מסוימות, לא תיחשבנה ללשון הרע. לדוגמא: חבר ועדת חקירה, אשר פרסם תוך כדי דיון בפורום ועדת חקירה, יהיה מוגן בדבריו. כך, גם אם אדם בתוך ביהמ"ש אגב  ההליך עצמו יפרסם לשון הרע בעדות, בכתב טענות, או בדיון, תעמוד לו ההגנה. שכן, נראה שמחוקק ביקש לאפשר לבעלי דין, עדים, ובאי כוחם, לטעון בחופשיות ולמצות את הזכות להליך הוגן ללא מורא שיתבעו על-פי חוק איסור לשון הרע.

הגנת נוספת שקיימת בחוק, היא הגנת "תום הלב". גם בהגנה זו, החוק פורש בפנינו רשימה ולא נפרט את כולה במאמר זה, אך ניתן דוגמא אחת. מקרה שבו אדם, פרסם פרסום, והוא לא ידע על קיומו של הנפגע או על קיומן של נסיבות מסוימות המגבשות לשון הרע כלפי אדם אחר. במקרה כזה ככל הנראה יזכה להגנת תום הלב. כבר בשלב זה, יש לציין ולהדגיש, כי גם הגנת "תום הלב" וגם הגנת "פרסומים מותרים", נתונות לביקורת הפסיקה.

כאמור, במאמר זה, נדגיש ונעסוק בהגנת "אמת בפרסום" ולכן, נתחיל מהתפתחותה ההיסטורית. עוד בימי המנדט הבריטי במדינת ישראל, לשון הרע הוגדרה מפורשות כעוולה על פי הסדרים מסוימים. כאשר מדינת ישראל הוקמה, ירשנו מימי המנדט הסדרים רבים וגם את הסדר זה. לאחר ביקורות רבות, בשנת 1967, חוקק לראשונה "חוק איסור לשון הרע" על מנת שיסדיר את מכלול הדברים.

סעיף 14 לחוק קובע:

"הגנת אמת הפרסום (תיקון מס' 1) תשכ"ז-1967

  1. במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום ענין ציבורי; הגנה זו לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש."

צא ולמד: במקרה בו אדם פרסם פרסום שעולה כדי לשון הרע, על מנת שיוכל הנתבע להתגונן באמצעות הגנת "אמת דיברתי", עליו להוכיח שני יסודות המוזכרים בחוק:

  1. "אמיתות הפרסום" או אמיתות רוב הפרסום.
  2. "עניין לציבור".

על שני יסודות אלו, להתקיים במצטבר, ובמידה ויתקיימו יזכה המפרסם להגנה.

עניין חשוב, יש לשים לב, הגנה זו מתקיימת ואינה נופלת גם במקרים של זדון. כלומר, גם במקרים בהם למפרסם יש מודעות למעשה או כוונת זדון תחילה, כל זאת על מנת לפגוע באדם נשוא הפרסום, ההגנה על פי הגדרתה המשפטית תחול, כל זאת ועוד בתנאי שיסודות ההגנה לעיל מתקיים, דהיינו "אמיתות הפרסום ו- "עניין לציבור". לדוגמא: ניקח מקרה בו אדם יודע בוודאות שאדם אחר הוא "גנב". ניישם על מקרה זה את שני היסודות בצורה יבשה ונשאל את עצמנו האם יש אמיתות בפרסום והאם יש עניין לציבור, בהנחה ושני יסודות אלו מתקיים כמובן שהמפרסם מוגן. אך נשאלת השאלה מה קורה אם המפרסם פרסם את הפרסום בכוונה לפגוע בחברו?. החוק במקרה של הגנת אמת דיברתי שותק לעניין כוונה וזדון, ולכן, במקרה זה ככל הנראה המפרסם יזכה אף על פי שפעל בזדון בהגנה "אמת דיברתי".

על בסיס הגנה זו, מבוצעים בימינו פרסומי השיימינג בפייסבוק ובגוגל. דהיינו, אנשים מביישים אחרים באינטרנט, בכוונה תחילה, וזוכים להגנת החוק. דוגמא לכך, הינו צייד הפדופילים אבי דובינצקי, אשר מתחזה באינטרנט לקטין או קטינה, מצוטט עם בגירים, אשר מציעים לו הצעות מיניות, על אף שהוא מציג עצמו כקטין, קובע עמם פגישה, ולפגישה מגיע חמוש עם מצלמה ושוטרים. אח"כ הוא מפרסם ביוטיוב ובפייסבוק את ההתכתבויות, שמות הפונים אליו, וצילומי הוידיאו, בכוונה לגמול ולהעניש אנשים אלו.

כמו כן, במקרים בהם המפרסם היה בטוח, שיש אמת מוחלטת בדבריו, אך הוא התרשל במהלך בירור העובדות ובדבר פרסומם. ובכך, יצא שאותו אדם פרסם דברי שקר שעלו כדי לשון הרע. לכן, במקרה כזה אותו אדם לא יוכל להתגונן על ידי הגנת "אמת דיברתי".

זה המקום להדגיש, שלא בהכרח פרסום שקרי "טהור" בלבד ייחשב לשון הרע. אלא גם אמת אובייקטיבית עלולה להקים את יסודות העוולה כך גם אמת בשעתה, הינה הגנה מקובלת. סוגיה זו מעלה שאלות רבות שלא תמיד פשוטות למענה. לכן, החוק מתיר במקרים כאלו לבית המשפט, להקל עם המפרסם, קרי להקל בפיצוי אותו יצטרך לשלם, למרות שלא ביסס הנתבע את מלוא הגנת האמת בפרסום.

המידע אינו מהווה ייעוץ משפטי או חלופה לחוות דעת משפטית.

לקביעת פגישה עם עורך דין לשון הרע, התקשרו: 03-5323650 או בדוא"ל: office@ophirlaw.com

סייע בהכנת מאמר זה, מר מתן עזרא.